האופנה בשנות ה-20 היתה שינוי מרענן מהאופנה שהיתה נהוגה בעידן הקודם.
העולם השתנה במהירות אחרי מלחמת העולם הראשונה: מנהגים, תעשייה וטכנולוגיה זינקו לתוך המאה ה-20.
החברה גדלה במהירות, אנשים החלו לטוס לאורכה ולרוחבה של המדינה במספר שעות במקום מספר שבועות כבעבר, ואוטובוסים נסעו בין מדינות בערב אחד.
אופנת שנות ה-20 משקפת את התזוזות והשינויים שחלו בחברה. נשים כבר לא הסכימו להגביל את יכולת התנועה שלהן כמו שקרה בתלבושות הכבדות של העידן הויקטוריאני.
כל מכשירי העינויים העתיקים כמו המחוך והקרינולינה, לא שימשו יותר את הנשים הצעירות שרק רצו לרקוד, ללכת לעבודה, לשבת בבית קפה ולעשות טיול בעיר.
החברה השתנתה והאופנה השתנתה איתה. מכפלות השמלות באותן ימים עלו למעלה במהירות, שנה אחת באורך הקרסול, שנה אחרי קצת מתחת לברך...
 |
| Victorian Era corset and crinoline Vs. Louise Brooks in fashions of the 1920s |
ההשפעה של זכות הבחירה ו"תקופת היובש"
בארה"ב נשים זכו בזכותן להצביע בשנת 1920, ובאותה שנה הקונגרס אסר על מכירת האלכוהול. שינוי חברתי זה בשנות ה-20 משתקף באופנה וגם נתן במה לעלייתם של כמה מן האנשים המפורסמים, המסוגננים, והמסוכנים ביותר של עשור זה. הגאנגסטרים, המבריחים ועוד טיפוסים ידועים לשמצה, ששלטו בחיי הלילה, במועדונים ובמסבאות. המועדונים היו הכתובת לנשים וגברים בשביל להתלבש יפה, לקחת את האוטומוביל שלהם ולצאת לשתות ולשמוע צלילים חדשים של מוזיקת הג'ז.
סצינת חיי הלילה של שנות ה-20 השפיעה ביותר על החברה הצעירים יותר מאי-פעם. כאשר מלחמת העולם הראשונה הסתיימה ב-1918, החברה איבדה מספר עצום של אנשים צעירים, בכמות שמעולם לא נראתה בעבר. הצעירים שנשארו לאחר המלחמה הרגישו שהם צריכים להתחיל לחיות את החיים, להיות העתיד שהם אומרים, לאחר שגילו שזה כבר אינו מובן מאליו.
 |
| נשים מצביעות בשנות ה-20 |
 |
| נשים מצביעות ביפן בשנות ה-20 |
 |
| תקופת היובש, שופכים חביות בירה |
 |
| אל קאפון, הגאנגסטר המרושע בשיקגו |
ציטוטים כמו זה של לואיס לונג היו פופולריים מאד בקרב צעירים בשנות ה-20:
"מחר אנחנו אולי נמות, לכן בואו נשתכר ונעשה אהבה"
שמלות שנות ה-20 (עליתה המהירה של המכפלת וירידתו המהירה של המותן)
זה לא נכון שהשמלות בשנות ה-20 היו קצרות כל העשור. רק סביבות 1925 המכפלת של שמלות הנשים הגיעו איפשהו ליד הברך. אך למרות זאת, שמלות שנות ה-20 היו ניגוד מוחלט לאלו שהעידן הויקטוריאני. מיקום קו המותן החל לרדת כבר בסוף העשור הקודם והמשיך לרדת. החל ממיקומו מתחת לקו החזה ועד לקו האגן.
שמלות היום-יום
של שנות ה-20 היו ישרות וללא צורה. הן לא חיבקו את הגזרה הנשית ולא הדגישו את קימוריה, להפך, הן היו תלויות על הגוף באופן כמעט מרושל והגזרות היו רחוקות מהגוף.הצבעים השולטים היו צבעי פסטל בהירים. הצבעים הפופולריים ביותר באותן שנים היו: "ירוק נילוס", "כתום שקיעה" ו"כחול צרפתי".
 |
| שמלות יום - שנות ה-20 |
 |
| נשים בשנות ה-20 |
 |
| נשים בשנות ה-20 |
שמלות ערב
אופנת שנות ה-20 משקפת את העידן שבו היא נוצרה.
אותן שנים היו שנים של שגשוג ואלגנטיות לכל. שמלות הערב משקפות את זה שלאנשים היה אז כסף. החומרים המשובחים, החרוזים ושאר האביזרים המשלימים היו כולם אלגנטים ויקרים. שמלות הערב המשיכו את הקו המנחה של שמלות היום-יום במבנה שלהן, בקו המותן ובאורך המכפלת. אבל ההבדל המהותי בין שמלות הערב לאלו של היום הוא ביצירתן.
 |
| שמלת קוקטייל של קוקו שאנל מ- 1926 |
תקופת שנות ה-20 היא התקופה שבה מעצבי-אופנה ענקיים התחילו את דרכם.
 |
| ג'ין לנווין - 1923 |
ארט-דקו
שנות ה-20 היתה התקופה שבה אופנת הארט-דקו כיכבה בשערי הווג, על זוייותיה החדות, הקווים הישרים והצבעים החזקים. תנועת הארט -דקו שצמחה באותן שנים מאופיינת בצורות גיאומטריות אלגנטיות, בשילוב עם הסגנון האמנות הפרמיטיבי האפריקאי, מצריים העתיקה ומקסיקו האצטקית. סטייל הארט-דקו נהיה פופולרי מסביב לעולם לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה ורבים מההיסטוריונים זוקפים לזכותה של המלחמה את התעוררות תנועת הארט-דקו.
 | |
| לואיס ברוק |
 |
| ג'ין לנווין - 1924 |
 |
| מתצוגות קיץ 2012 - גוצ'י, ג'וליאן מקדונלד, מרני, בלמיין |
כובעי קלוץ'
אולי הפריט המאפיין ביותר את אופנת שנות ה-20. כובע זה הוא המצאתו של הכובענית הצרפתיה קרולין רבוקס, שהציגה אותו ברחובות פריז בסביבות 1923. משם כובע הקלוץ' הופץ לכל עבר.עשוי מקטיפה, סאטן, שיער סוס, קש או לבד. כובע הקלוץ' (קלוץ' בצרפתית זה פעמון) הסתיר את שיער האישה, ואיפשר לה לשחוף אותו למעלה לתוך הכובע.
 |
| לואיס ברוק |
 |
| קייטי הולמס בכובע קלוץ' ואנג'לינה ג'ולי על סט צילומי הסרט "ההחלפה" |
המראה הנערי
אומרים שעידן הנשים הנועזות החל כאשר קוקו שאנל לבשה לראשונה סוודר גברי וכרכה סביבה חגורה במותן.
המעשה חסר החשיבות לכאורה של שאנל החל מגמת אופנה חדשה, אשר מגדירה את אופנת שנות ה-20.
החברה היתה כבר מוכנה לשינוי משמעותי. הנשים החלו למרוד נגד הסטטוס-קוו. הן לא רק החלו לנהוג, לעשן, לשתות ולעשות סקס כמו גברים, הן גם החלו להפקיע את המלתחה שלו לעצמן.
אבל זה לא שנשים הפסיקו להיות סקסיות באותה תקופה. כאשר הן המציאו את עצמן מחדש, נשים הגדירו מחדש מה סקסי בעיניהן.הן קיצרו את שערן לקרה קצרצר במראה נערי (תספורת הקרוייה עד היום "בוב קאט"), לבשו חליפות, מכנסיים, סוודרים חולצות וג'קטים, בגדים שהיו שמורים לגברים בלבד לפני כן.
 |
| קלרה באו |
 |
| קוקו שאנל |
 |
| מרלין דיטריך |
שמלת ה"פלאפר"
"פלאפר" הוא כינוי לנשים הצעירות והנועזות של שנות ה-20. אשר התלבשו במיטב האופנה, רקדו במועדונים והיו משוחררות מינית.בשנות ה-20, האופנה שינתה את כיוונה מהכבדות המשעממת של האופנה השמרנית שהיתה נהוגה לפני כן.
המכפלת עלתה לברך ולאחר מכן מעליה, חושפת את רגלי הרקדניות השריריות מריקודים לצלילי מוסיקת הג'ז.
הסטייל החדש איפשר לבחורות יפות וצעירות לרקוד ובאמת להביע את עצמן, כשהשמלה חושפת את העור בדיוק במידה (ובדיוק במקומות הנכונים), בשביל למשוך את צומת ליבם של הבחורים הנכונים.
היופי של השמלה לא מגיע רק מהבגד עצמו, אלא גם מהביטחון העצמי של האישה שלבשה אותה. אחרי הכל, זאת היתה תקופה של שחרור נשי.
עם המוזיקה המשובחת הגיעו גם ריקודים מצויינים כמו ה"צ'רלסטון" וה"לינדי הופ". השמלות והסטיילינג של שנות ה-20 הוסיפו לקסמה של האישה- השמלה המרהיבה, השיער המיטלטל, התכשיטים הנוצצים והגפיים השריריות הנעות לקצב המוזיקה.
 |
| שמלת פלפר - 1926 |
 |
| גלוריה סוונסון |
 |
| רקדניות צ'רלסטון |
 |
| פלפר- בחורות צעירות ונהנתניות |
 |
| ג'ין פאטו - 1924 |
השפעות המדייה והתרבות הפופולרית
הודות לחלק גדול מהסלבריטאים של אותו עשור, הפופולריות של תעשיית הקולנוע והמדייה גדלה בשיגעון, עם מה שהיה אז סקסי, צומת הלב האמריקאית היתה נתונה לרכישת איכות חיים של אופנה, סקסיות, חופש ואינדיוידואליות.מעמד הביניים היה בצמיחה בערים הגדולות, וגברים החלו ללבוש חליפות מחוייטות במקום האוברולים החקלאיים.
 |
| נשים בבית קפה בשנות ה-20 |
 |
| נגני ג'ז בבהופעה- שנות ה-20 |
 |
| גברים בשנות ה-20 |
 |
| גבר ואישה ברחוב בשנות ה-20 |
 |
| נשים מקשיבות למוזיקת הג'ז בשנות ה-20 |
שנות ה-20 בקולנוע
שנות ה-20 מככבות בשנים האחרונות בסרטי הוליווד. טרנד זה משפיע על מגמות האופנה עד ימינו. בין הסרטים האחרונים שיצאו בהשראת שנות ה-20 הססגוניות:
הסרט הארטיסט, שלוקח את השראתו מסרטיהם של צ'רלי צ'אפלין ובאסטר קיטון, הוא הומאז' לקולנוע של פעם, לימי הראיונוע והקולנוע האילם.
 |
| מתוך הסרט "הארטיסט" 2012 |
 |
| מתוך הסרט "הארטיסט" 2012 |
"גסטבי הגדול" - על פי רומן האהבה הידוע של סקוט פיצג'רלד אשר יצא לאור ב- 1925. העלילה מתרחשת בניו-יורק ובלונג-איילנד וממוקמת תרבותית וכרונולוגית במה שנודע כעידן הג'ז (ביטוי אותו טבע פיצג'רלד).
הרומן זכה לעיבוד מחודש עתיר תקציב והפקת ענק בכיכובו של ליאונרדו דה קפריו ובבימויו של הבמאי האוסטרלי באז לורמן. הסיפור מספר את סיפורו של ג'יי גסטבי, מיליונר מיסתורי הנוהג לערוך מסיבות פאר הנמשכות ימים בשנות ה-20 העליזות.
 |
| מתוך הסרט: "גסטבי הגדול" - 2012 |
 |
| מתוך הסרט: "גסטבי הגדול" - 2012 |
"חצות בפריז" - סרטו של וודי אלן המספר את סיפורו של תסריטאי אמריקאי הנופש עם אשתו לעתיד בפריז ואיכשהו מצליח לחזור בזמן אל פריז של שנות ה־20, שם הוא פוגש את האמנים הגדולים של התקופה - המינגוויי, פיקאסו, מאטיס, סקוט וזלדה פיצג'רלד, גרטרוד סטיין (סופרת אמריקאית) וקול פורטר - ומבלה במקומות הבילוי האובר אופנתיים, הטקסידרמי של אז, דהיינו קפה דה מאגו והסלונים הפופולריים. אלן צייר הן את פריז והן את התקופה כקסומות.
 |
| מתוך הסרט "חצות בפריז" - 2011 |
 |
| מתוך הסרט "חצות בפריז" - 2011 |
"ההחלפה" - סרטו של קלינט איסטווד. עלילתו מתרחשת בלוס אנג'לס של מרץ 1928. אנג'לינה ג'ולי בתפקיד אם חד-הורית כריסטין קולינס, שמאבדת את בנה בן התשע שנעלם ללא עקבות.לאחר חמישה חודשים, נמצא ילד הטוען שהוא בנה והוא מוחזר לאם על ידי המשטרה, כשהיא מסוחררת מהמולת השוטרים, כריסטין משתכנעת לקחת את הילד הביתה. אך עמוק בפנים, היא יודעת שזה לא בנה.
כשהיא לוחצת על מוסדות החוק להמשיך לחפש אחר בנה האמיתי, היא לומדת שבלוס אנג'לס בעידן האיסור על אלכוהול, נשים אינן יכולות לקרוא תגר על המערכת המשפטית ולצאת מזה בשלום.
 |
| מתוך הסרט "ההחלפה" - 2008 |
 |
| מתוך הסרט "ההחלפה" 2008 |
לאתר וחנות האינטרנט בלינק:tamar-ziv.com
