כל החידושים המפורסמים בעולם עיצוב האופנה לא יכולים להאפיל על תהילתה של שמלה שחורה קטנה אחת.

קוקו שאנל שהביאה לתודעה הקולקטיבית את רעיון השחורה הקטנה. היא עיצבה אותה כבר ב-1915 כשלנגד עיניה כלל חזון השמלה- פתרון לבוש אולטימטיבי להמוני נשים בעידן המודרני. הבחירה בצבע שחור בלבד, שנחשב עד אז לצבע אבלות, כמו גם בגזרה פשוטה ונוחה בעלת קוים ישרים, הפכה את השמלה השחורה הקטנה ( lbd) ללהיט.

קוקו שאנל הציגה אותה לעולם ב- 1926, בזמן שבין שתי מלחמות-העולם, שבו צבעים בהירים, הדפסים ורקמות כבדות שלטו באופנה. אמנם בהתחלה השמלה התקבלה בקרירות, אבל ב 1926 פרסם אותה ה”ווג” תחת הכותרת “הפורד של שאנל” והכתיר אותה כגרסה האופנתית לאותו רעיון שגילם “מודל הטי” של פורד. מכונית הדגל של הנרי פורד שהיתה המכונית הראשונה ששווקה באופן המוני.

איורי אופנה של שאנל

השמלה השחורה בעלת השרוולים הארוכים, שנתפרה בתחילה מבד צמר, עבור שימוש יומיומי, ועבור הערב מבד קרפ סאטן או קטיפה, זעזעה את עולם האופנה. מאוחר יותר הופיעו ווריאציות אחרות של השמלה השחורה הקטנה: קצרה, ללא שרוולים, עם קפלי שיפון שחור, בתחרה שחורה ועוד.

COCO SHANEL

מגזין האופנה הנחשב "ווג" האמריקאי כינה את שמלתה השחורה של שאנל "פורד", וכוונתם היתה לכך שהיא פשוטה ובעלת פוטנציאל להצלחה עצומה וארוכת-טווח.

השמלה השחורה הקטנה של שאנל הפכה לסמל של שיק ופשטות אלגנטית ומתוחכמת.

שמלת הקוקטייל

במהלך שנות ה-20, מושגים חדשים של אינדיבידואליות, ודחייה של אידיליות ישנות של הנשיות מכובדת, הולידו תופעה חדשה של "אישה שותה".

נשים החלו לצאת, העזו לשתות מקוקטיילים בחברה מעורבת. הן יצאו למסיבות קוקטייל פרטיות וטרקלינים, והרשו לעצמן להינות.

הן לבשו שמלות קוקטייל, ששילבו עם תיק ערב קטן, כפפות, נעלייים וכובע תואם.

שעות הקוקטייל התקיימו בדרך-כלל בין השעות שש לשמונה בערב, אך את שמלת הקוקטייל האישה האופנתית השכילה להתאים וללבוש בכל שעות היום, ע"י מניפולציות ואבזור נכון. וכך מכוח הגמישות והפונקציונליות שלה, שמלת הקוקטייל הפכה להיות הלבוש של האליטה האופנתית המתקדמת בשנות ה-20.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, אופנת הקוטור הצרפתית היתה תלוייה במידה רבה על לקוחות אמריקאים וגם במידה רבה על חנויות הכלבו האמריקאיות שהעתיקו וקידמו את העיצוב הצרפתי.
למרות שמסיבות הקוקטייל החלו בארה"ב, הצרפתים היו אלה ששמו פחות צומת-לב לכללים הנוקשים של הקוים, הגזרה והאורך, כמו שהאמריקאים פירסמו בכתבי העת לשעת הקוקטייל.

שמלת הקוקטייל של שאנל

במקום זאת, בתי האפנה הצרפתים שאנל וויונה יצרו בגדים לשעות אחה"צ, הכוללים פיג'מת חוף, חולצות משי, מכנסי פעמון רחבים, שנלבשו עם ג'קט באורך מידי.

כשהפופולריות של נסיעות וטיולים גדלה, הן בערי נופש אמריקניות כמו פאלם ביץ', ובריביירה היוקרתית, בגדי הקוקטייל הצרפתים צברו תאוצה במעגלים האמריקאים העשירים. אבל בעוד שהאליטה האמריקאית מקדמת את העיצובים הבלעדיים של הקוטור הצרפתי, הרוב המכריע של הציבור בארצות הברית הסתמך על הפרסומות של הוניטי פייר, והווג האמריקאי, וכן על חנויות הכלבו האמריקניות כדי להתלבש לשעת הקוקטייל שלהם.

השמלה השחורה הקטנה תורגמה לליין מסחרי-(רדי-טו-וור), כמרכיב עיקרי בשעת אחר הצהריים המאוחרות ושעות הקוקטייל. נשים אמריקניות בכל רמות הצריכה ידעו את החשיבות של השחור המעשי ונעים ההליכות.

באמצע 1920 אורך החצאית היה בדיוק מתחת לברך בכל שעות היום ולכל עניין. למרות שלבוש הקוקטייל הציג שרוולים ארוכים יותר, מחשופים צנועים, ועיטורים דלילים של בגדי היום, הוא התאפיין בבדי משי או סאטן יותר מאשר צמר או גברדין.

לעיתים ההבדל היחיד בין שמלת יום ללבוש קוקטייל היה הבד השחור וכובע מסוגנן.

כובעים בשנת 1920 היו שונים רק מעט מצורת הפעמון, אבל הדגמים של הקוקטייל והערב היו מקושטים בנוצות, אבני-חן, חרוזים ורקמות שהצביעו על אסתטיקה רשמית יותר. כפפות קצרות נלבשו עם לבוש הקוקטייל בתקופה זו, וניתן היה למצוא בצבעים רבים, אם כי לבן ושחור היו הפופולריים ביותר.

גלגולה של השמלה השחורה הקטנה

1926
מגזין האופנה "ווג" האמריקאי מפרסם ציור של עיצוב של קוקו שאנל. "ווג" כינה את העיצוב שלה "פורד", וכוונתם היתה לכך שהיא פשוטה ובעלת פוטנציאל להצלחה עצומה וארוכת-טווח. פשוטה אך אלגנטית, בצבע שחור עם שרוולים ארוכים וצרים, שנלבשה עם מחרוזת פנינים לבנות.

1927

שימו לב לצללית הצרה, ולאורך המכפלת הקצרה יותר.

1928

השחקנית ג'ואן בנט בשמלת הפלאפר טיפוסית, שמלת צ'רלסטון בסגנון שכבות עם כובע קלוץ' טיפוסי.

1928

שמלת ערב מאותה שנה,עם חצאית מטפחת,מלוטשת ובסגנון מודרני.

1930

הבדרנית המפורסמת ג'וספין בייקר לובשת חצאית קצרה מקושטת במוצות טווס.

1935

שנות ה- 30 חוזרות לצד יותר רך, גזרות נשיות, חצאיות מלאות שוב הגיעו מתחת השוקיים, והצווארון הא-סימטרי נראה מודרני.

1936

המראה הזוהר הזה עוצב ע"י המעצבת האיטלקיה אלזה סצ'יפארלי, שאהבה מאד כתפיים חזקות וקישוטיות גדולה.

1939

שמלה שחורה קטנה וצנועה, עשוייה בדקדקנות למשעי, נלבשה ע"י הדוקסית של וינדסור, אשר היתה מפורסמת בסגנונה האופנתי, בחוש הסטייל שלה וחיי האהבה שלה.

1942

קתרין הפבורן בשמלת ערב שחורה, חשופת כתפיים בסרט " אשת השנה".

1943

מינימליסטיות ופרקטיות שלטו בעולם האופנה בשנות המלחמה. הצללית היתה פשוטה, מרובעת ופרקטית, עם אווירה צבאית.

1946

ריטה הייוורת הרימה את גבות ואת לחץ הדם כשהיא לבשה את השמלה הזאת בסרט "גילדה". התמונה הפכה לאחת מהתמונות הפופולריות והאייקוניות ביותר של המאה העשרים. ריטה הייוורת אמרה: "אנשים הולכים למיטה עם גילדה, והם מתעוררים איתי"

1947

אחרי מלחמת העולם השנייה, עולם האופנה לקח כיוון חדש עם שמלתו האגדית של כריסטיאן דיור, שבישרה על "המראה החדש". מותניים צרות, תצאית מלאה ורחבה.

1949

שנתיים אחרי שהציג לעולם את "המראה החדש", כריסטיאן דיור הצר את החצאית, כמו שמלת הקוקטייל בתמונה מקטיפה וסאטן, שתבשר על הבאות.

1951

הצללית המיוחדת שעוצבה גם היא על ידי דיור, תשפיע ותעצב את אופנת עשור שנות ה-50.

1951

מחשוף עמוק יחד עם חצאית עיפרון יצרו יחד שמלת קוקטייל דרמתית.

1953

מרילין מורו בסרט "גברים מעדיפים בלונדניות"

1954

אודרי הפבורן בסרטה "סברינה" לובשת שמלה בעיצובו של ג'יבנשי, למרות שאת פרס האוסקר על התלבושות קיבלה אדית הד, המלבישה הראשית של הסרט, שלא הסכימה לתת למעצב קרדיט.

1955

שמלה חיננית מאמצע העשור, בהשראת שמלות מהעשור הקודם.

1956

מרילין מונרו יד ביד עם בעלה הטרי ארתור מילר, בשמלת קוקטייל שחורה מצמר ושיפון.

1957

שמלה מנופחת ויפיפיה מפריז.

1959

מרילין מונרו בסרטה המפורסם "חמים וטעים"

1959

מאדאם קוקו שאנל עושה תיקונים אחרונים בעיצוב מסוף שנות ה-50.

1961

אודרי הפבורן בשמלה השחורה הקטנה המפורסמת ביותר מהסרטים, שמלתו של המעצב הוברט דה ג'יבנשי, בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני".

1962

השפעתה של שאנל היתה ניכרת בכל ממקום. ערמות של שרשרות פנינים שנערמות על גבי שמלה שחורה קטנה גם בזכות הגברת הראשונה ג'קלין קנדי.

1965

למרות שהתמונה הזו מאמצע שנות ה-60, סופיה לורן תהיה שיקית גם היום כשתלבש את המראה הזה. שמלה שחורה נצחית, סיכה אופנתית וכובע בהדפס מנומר.

1965

בשנות ה- 60, הומצאה שמלת המיני והשמלות התקצרו כ"כ שהיה להן רק לאן לרדת.

1970

לייזה מינלי בטקס האוסקר יחד עם אביה כשהיא לבושה בשמלת מעטפה פשוטה וסקסית אשר מבשרת על בואה של שמלת הדיסקו.

1970

הגברת הראשונה, ג'קלין קנדי אונאסיס, בחרה בשמלה שחורה מתוחכמת יותר לארוחת ערב במסעדה האופנתית. ג'קלין נראתה בשמלה זו במספר הזדמנויות, ולא האמינה בזניחת הבגד לאחר שנלבש והצטלם בפומבי.

1972

השמלות התארכו עד לרצפה כמו בשמלה של ג'יבנשי שבתמונה.

1972

הלסטון מעצב שמלות בהשראת לבושן של נשות יוון העתיקה.

1973

האופנה הושפעה מדור הפרחים וקיבלה שיק בוהמי כמו בגלבייה הזו של ולנטינו.

1985

בית האופנה של שאנל בשנות ה-80 בניצוחו של המעצב קארל לאגרפלד, שמצליח לחדש אך עם זאת להשאיר את הניחוח הנצחי של שאנל.

1988

אחרי כמעט 30 שנה מאז הסרט "ארוחת בוקר עם טיפני", הזמרת אימאן מעדכנת את המראה עם שמלת סאטן ושיער במראה מלוטש.

1994

נעמי קמפבל בתצוגת האופנה של שאנל, מדגמנת את עיצובו החדש של לגרפלד לשמלה השחורה הקטנה. לגרפלד קיצר את אורך החצאית למרות שגברת שאנל בעצמה לעולם לא היתה עושה את זה.